בריונים היו תמיד בסביבה. אני זוכרת עדיין את בוריס, הבריון בהסעה של בית ספרינו כשהייתי בכיתה ב'. הוא היה מציק לי ולחברתי מרים לסירוגין, יום כן / יום לא. היינו כה מפוחדות שלא סיפרנו לאיש, מחשש שהוא יפגע בנו בצורה קשה יותר. לבסוף, כתבתי פתק לאבי בכתב-היד הילדותי של תלמידת כיתה ב', ונאמר בו שעליו להסיע את בתו לבית-הספר ובחזרה מפני שהסעות התלמידים בוטלו. חתמתי את שמו של הנהג. אינני זוכרת מה עשה אבי, אבל ההצקות של הבריון פסקו.
כאמור, בריונים היו תמיד, אבל היום גדל מספרם מאוד וחלה הסלמה בבעיה. בריונים מצויים במגרשי המשחקים, בבתי-הספר, בכבישים ובמקומות העבודה. התנהגות בריונית כוללת לגלוג, הלבנת פנים, איומים, נפנוף ידיים תוך הבעת איום בפנים ובשפת-הגוף, מכות, חבטות, בעיטות, השפלות בעל-פה ובכתב ונידוי. לעתים הבריון פועל לבדו ולעתים בקבוצות, כשהם דוחפים אחרים לנקוט בריונות בשבילם או יחד איתם. לעתים הבריון יהיה גבוה ובעל חזות מאיימת ולעתים הוא דווקא נראה חמוד ועדין. צורת הבריונות החדשה ביותר כיום היא בריונות הסייבר, או הרשת, המביאה למקרי אובדנות של ילדים שנחשפו להשפלה פומבית חמורה באמצעות האינטרנט.
לכולנו אינסטינקטים העלולים להפוך אותנו לבריונים. רגשי האכפתיות וההתחשבות שלנו הם שבולמים אינסטינקטים אלה. קיימות שתי דינמיקות שיוצרות את הבריון. הראשונה היא אינסטינקט אלפא חזק שמניע אותו להנהיג, לשלוט, ליטול אחריות ולדאוג לאחרים. השנייה היא היעדר רגשי אכפתיות, אחריות והתחשבות, כתוצאה ממנגנון הגנה במוח, שמרדים רגשות פגיעים אלה. (אין בעיה להיות אלפא חזק כל עוד אתה מונע על ידי רגשי אכפתיות ואחריות). במלים אחרות, כשהאינסטינקטים של אלפא לשלוט כבר אינם ממותנים על-ידי אכפתיות ואחריות – נולד הבריון. כתוצאה מכך, הבריון מנצל את פגיעוּתם של אחרים. הוא זורע בהלה ופחד אצל אחרים, מרמה ומכשיל אותם, ואוהב לגרום להם לבכות. אפשר להוסיף ולהרחיב אודות דינמיקות אלה עד כדי כך שישנו קורס בן ארבע פגישות שכתורתו "בריונים: היווצרותם והטיפול בהם" על-מנת לשפוך אור על הבעיה ועל פתרונה מהשורש.
הפתרון לבעיה זו אינו מונח בתוכניות ממוקדות אנטי-בריונות או בתוכניות לאחריות חברתית. שימוש באמצעי משמעת, באימון לרגישות או שיתוף ברגשות פגועים לא יפתרו את הבעיה במקרה הטוב, ויחריפו אותה במקרה הרע.
כמה מהגישות השגויות כלפי בריונות, שצריך לשנותן, הן "זו התנהגות של ילדים והיא תחלוף", "הקורבן התגרה בוודאי בבריון" או "ילדים צריכים ללמוד איך להתמודד עם זה בכוחות עצמם כי כזה הוא העולם האמתי".
להתמודדות עם בעיות בריונות, אנו ממליצים ליישם גישה בת שלושה שלבים. דבר ראשון, על ההורים להתייחס לילד הנפגע ברצינות כשהוא מספר מה קורה לו, וליטול אחריות לעזור לו להרגיש בטוח. עליו לדעת שהוריו יוודאו שהבעיה תטופל. חיוני שירגיש בטוח בבית-הספר, כי הוא אינו יכול ללמוד בהיעדר מנוחה פסיכולוגית. יחסי היקשרות חזקים ובטוחים עם ההורים חשובים לכל ילד ועוד יותר לקרבן של בריונות על מנת לאפשר לו להרגיש מוגן מפני פגיעה גדולה מדי.
דבר שני, היקשרות חזקה ובטוחה חייבת להיווצר ולהישמר בין הילד לבין המורה. האחריות הראשונה והעיקרית של המורה היא ליצור היקשרות עם ילדכם. הורים יכולים לעזור בכך על ידי חיזוק הקשר של הילד עם מורתו. דבר זה חיוני על מנת אפשר לילד להרגיש שהוא בטוח בכיתה ושמורתו נוטלת אחריות לרווחתו בבית-הספר. זה גם מונע את המוכוונות חברים, שמזינה את בעיית הבריונות. אילו הוקדש מאמץ רב יותר בהשתלמויות מורים לנושא של יצירת היקשרויות חזקות ובטוחות עם התלמידים וכיצד יוצרים היררכיה נכונה, אז היה לנו סיכוי ממשי לפתור ולמנוע את בעיית הבריונות.
דבר שלישי, במקום להשתמש בשיטות משמעת עם הבריון אשר רק מחזקות את ההגנות שבו, על המורה לנקוט דומיננטיות אלפא אכפתית כלפי הבריון, בשאיפה להמיס את הגנות הבריון על-מנת שרגשותיו הפגיעים של אכפתיות, אחריות ומודעות חברתית יוכלו לשוב אליו.
בקיצור, הורים ומורים – לא הילדים – צריכים לטפל בבעיית הבריון מהשורש, ולעשות את בתי-הספר שלנו למקום בטוח שבו יכולה להתרחש למידה אמיתית.
