העונות התחלפו להן שוב, החורף הגיע לסיומו והקיץ מחכה מעבר לפינה. מזג האוויר הפכפך, לא יציב, כמו ילד שמתנגד לשינוי, נאחז בשאריות החורף ומהסס להמשיך הלאה. מעולם לא נתתי את דעתי לאביב, חוץ מהבלאגן בארונות הבגדים וההתלבטות ״מה להלביש לילדים בבוקר״.
לאחרונה עזבנו את מגורינו בעיר ולראשונה יש לנו גינה משלנו. בגינתנו שתלנו בקיץ האחרון עצים וצמחים ויחד עם ילדינו התבוננו בהם צומחים ומשתנים עם חילופי העונות. החורף הגיע ודאגנו כיצד העצים והצמחים הרכים שלנו, שכל כך השקענו בהם, יעברו את החורף בשלום. בכל זאת הם עמדו בגבורה ברוחות העזות ובקור, חוץ מעץ אחד ויחיד. עץ הרימונים שלנו לא עמד בזה כשאר העצים. הוא איבד את כל עליו, נהיה כפוף וחששנו שהחורף שהיה קר במיוחד הביס את העץ הצעיר. לצערנו, לא יכלנו לשלוט במזג האוויר, אז עקבנו אחריו וחיכינו…
לפני מספר שבועות עברתי כמדי יום ליד חלון הסלון והסתכלתי החוצה לעבר עץ הרימונים ונפעמתי לראות שבין לילה הוא התעורר לחיים. הענפים העירומים הצמיחו ניצנים לכל אורכם והמראה היה מרהיב. העץ שלנו קם לתחיה וכשהימים הפכו לשבועות הוא צמח בקצב מסחרר. ענפים חדשים צמחו, הניצנים הפכו לעלים גדולים, ירוקים ואדומים, פרחים לבלבלו והעץ הקר והעייף הפך לעץ היפה ביותר בגינה. ברור לנו שזה רק עניין של זמן עד שהעץ ייתן פרי.
כשהתבוננו בפליאה בעץ, שהתעורר לחיים ברגע, לא יכלנו שלא לתת את הדעת לילדינו, שצומחים גם הם ועוברים מעברים בין עונות בחייהם-הם. כל אחד מחמשת ילדינו עבר תקופות של ׳חורף׳ בחייו, בהן תהינו איך הם יתמודדו. תקופות בהם אנחנו התמודדנו עם התנהגות מפריעה, אובדן מוטיבציה, היעדר שיתוף פעולה. זמנים שתהינו מה יילד יום וכיצד אנחנו נסתגל ונתמודד עם חילופי העונות בחיינו. עם כל הרצון שלנו לשלוט בכל תחום בחיינו ובחייהם, יש הרבה מחוץ לשליטתנו. אנו לא יכולים לכפות צמיחה ולא יכולים לפקוד עליהם להתבגר. כל שאנו יכולים לעשות הוא לאהוב אותם ולתמוך בהם ככל יכלתנו, לספק חום וביטחון, מקום לנוח ולבסוף – להמתין. ואז, לעתים בין לילה, צמיחה מגיחה. ה״לא״ המתמיד הופך ל״טוב, אמא״. ההתנגדות לשיעורי בית הופכת לרעיונות חדשים והתלהבות מלמידה של משהו חדש. דאגה לאחרים ורצון לעזור תופסים את מקומם של אגוצנטריות והתעלמות. והרשימה עוד ארוכה. איכפתיות, מוטיבציה, שיתוף פעולה, התלהבות, גמישות, תקווה, כל אלה הם פירות המופיעות כחלק מתהליך של צמיחה. ילדינו צומחים גם כן על פי עונות ולעתים קרובות הצמיחה מגיחה לאחר חודשים ארוכים של ׳תרדמת חורף׳.
אנו דואגים מכיוון שאיכפת לנו מהם ואנו חשים אחריות לסייע לילדינו לצמוח כמיטב יכלתנו, אך אנו יכולים גם לסמוך על הטבע ועל תהליכי הצמיחה הטבעיים. בחורפים הגשומים ביותר אנו יכולים להזכיר לעצמנו שהעונות מתחלפות ולאחר כל חורף מגיע האביב. וכשהאביב מופיע לבסוף אנו נזכרים שוב פעם עד כמה הצמיחה היא פלא ממש.
