הרעב להיקשרות / פמלה וייט

ד"ר ניופלד משווה את הצורך שלנו במזון לצורך שלנו בהיקשרות, וככל שאני מרבה לחשוב על כך זה נראה הגיוני יותר.

כה קל לנו להבין את חשיבותו של המזון להתפתחות בריאה של ילדינו; אנו יודעים שהם זקוקים לשינה ולמקלט בטוח על-מנת לגדול. קשה לנו יותר להבין את החשיבות החיונית של הקשר הנכון בקביעת רווחתם, ואפילו התנהגותם של ילדינו.

אילו נאלצה ילדתי להתאמץ על-מנת להבטיח את מזונה, אילו נאלצה לחפש מקלט ולחטוף שינה כל אימת שתוכל, לא היתה נותרת לה אנרגיה ליצירתיות, חקירה, שאיפות; במקרה זה, ילדתי תהיה עסוקה מעל לראש בהשגת ביטחון ויציבות. ייתכן שתשתוקק לשעשועים כדי לשכוח את צרותיה, תהיה נסערת וחסרת-מנוחה, ועלולה לרדוף אחר כל אדם זר שנדמה לה שהוא עשוי להזין אותה, ולא חשוב באיזה מחיר לביטחונה.

השוו זאת לילדה שחייבת להתאמץ על-מנת להבטיח קשרים, לבקש התקבלוּת, ולחטוף חיבה בכל מקום שהיא יכולה. מפתיע, אבל ילדה כזו מתנהגת בדיוק כמו אותם ילדים שחייבים להיאבק על מזון ומחיה. גם לה לא נותרת אנרגיה ליצירתיות, מחקר ושאיפות, והיא נתונה רובה ככולה בחתירה לביטחון ויציבות – היא 'דביקה' ותובענית, או מקסימה ונעימה, בניסיון להבטיח את אהבתנו. גם היא משתוקקת לשעשועים כדי להרחיק את דעתה (או, נכון יותר, את לבה) מצרותיה, היא נסערת וחסרת-מנוחה, ועשויה לרדוף אחר כל מי שנראה בעיניה כעשוי להשביע את רעב-ההיקשרות שלה, ולא חשוב המחיר שתשלם על כך בביטחונה בעתיד.

כה רבים מילדינו רעבים לקשרים עמוקים ובטוחים. אנו מבינים שילדה צריכה לאכול לעתים מזומנות על-מנת להיות בריאה. אנו יודעים שכאשר היא רעבה התנהגותה עלולה להתרסק. אנו יודעים שארוחת-בוקר, טובה ככל שתהיה, לא תוכל להספיק לכל היום, אבל איננו מתייחסים לצורכי ההיקשרות שלה באותה מידת לגיטימיות. אנו מתנהגים כאילו משהו לא כשורה בילדה שזקוקה לנו.

דומה שאנו סבורים ש'ארוחת היקשרות' אחת לפני השינה בערב תספיק לכל הלילה ולכל היום למחרת. כשילדה תובענית או 'דביקה' אנו מורים לאחרים "להתעלם ממנה, היא רוצה רק תשומת-לב", כאילו שאם נתעלם ממנה נגרום לרעב להסתלק. אנו מונעים את עצמנו מילדינו או שולחים אותם לחדריהם כשהם אינם מתנהגים כשורה, וזאת על-מנת "להרעיב" אותם עד שייכנעו, ואחר-כך אנו מתפלאים מדוע אין הם בוטחים בנו עוד או אינם פונים אלינו לקבלת עצה.

ככל שאני מרבה לחשוב על כך, אני מוצאת יותר קווים מקבילים, ואני משתוקקת יותר לכך שכל ילד יאכל עד שישביע את רעבונו, ויקבל גם ארוחת היקשרות עמוקה – שני הדברים בתכיפות המתבקשת. הבה נזמין אותם לשולחננו, ונניח לפניהם משתה.