ישבתי במשרדי עם תלמיד, ועזרתי לו בשיעורי המתמטיקה, כששמעתי בכי מכיוון המסדרון. הייתה זו שעת סיום הלימודים לילדי כיתה א', והמסדרון התמלא הורים שהוציאו את ילדיהם הצעירים לקראת נסיעתם הביתה. הסתכלנו זה על זה, משכנו בכתפינו והמשכנו לעבוד. שיערתי שמצויים בבניין מבוגרים רבים אחרים שיטפלו בזה, ושאם יהיו זקוקים לי מישהו יבוא לקרוא לי.
חלפו כמה דקות ומישהו אכן בא לקרוא לי. מורה הציצה לחדרי וביקשה שאבוא לעזור. יעקב ואני הבטנו זה בזה, שאלתי אותו אם יוכל לחזור לכיתתו, והזדרזתי לצאת למסדרון לראות מה קורה.
יש פחד מסוים שאני חיה איתו יומיום כיועצת בית-ספר. כשכל דבר אחר נכשל, והכל כבר נוסה, עולה הרעיון המוזר הזה שיועצת בית-הספר תדע מה לעשות. אני מניחה שבתום כל שנות הלימודים וההשתלמויות אני אכן יודעת מה לעשות, אבל רק עד נקודה מסוימת. יש בחיים צדדים בלתי צפויים, ולא חשוב כמה טוב אנו מבינים את הדברים אינטלקטואלית, אין לדעת איך נגיב כשנימצא ברגע המשבר ממש. שעה שרצתי לאורך המסדרון משתאה מה מצפה לי, ומתפללת בשקט שאהיה מסוגלת לדעת מה אני חייבת לעשות, שמעתי את המורה מדברת על "האמא הזאת". "האמא הזאת לא יודעת מה לעשות", "אילו רק הפסיקה לפנק את הילדה הזאת והציבה לה גבולות, לא היינו מגיעים לבעיה הזאת". "את צריכה ללמד אותה איך לטפל בילדה". כשנכנסנו לכיתה, שמעתיה אומרת, "אני לא יכולה להישאר, יש לי פגישה במקום אחר."
שם, באמצע הכיתה, הייתה אם צעירה על ברכיה, כשהיא מלטפת בעדינות את הגב של בתה, שמצוקתה הייתה ברורה. האם הרימה אלי את מבטה, פניה מבוישות. צעדתי קדימה לאט, אבל לא מספיק לאט. הילדה הצעירה הסתכלה עלי, נבהלה, חלצה נעל וזרקה אותה עלי. חרגתי אל תחומה, ועכשיו ידעתי מה לעשות!
מצאתי כיסא קטן, וישבתי במרחק מספיק כדי שהאם והילדה ירגישו בטוחות, אך עדיין די קרובות כדי ליצור חיבור. בקול חרישי, התחלתי לשוחח עם האם על ילדתה, כשאני מהנהנת ומקשיבה, ומאשרת עד כמה שזה היה אפשרי שהאם הזאת נטלה למעשה את ההובלה של ילדתה וצעדה בעקבות לבבה. בעודנו משוחחות, הבנו שילדה זו הייתה רגישה ביותר, עד כדי כך שלעתים קרובות הייתה המומה מסביבתה, וחוותה פגיעוּת במידה שלא הייתה מסוגלת לשאת. לא הייתי צריכה לייעץ, לא הייתי צריכה לדבר עם האם על קביעת גבולות וטיפול בילדתה. כל מה שהייתי צריכה לעשות היה לתמוך בה שעה שהיא הלכה בעקבות האינטואיציה האימהית שלה המאפשרת לה לטפל בילדתה בדרך הטובה ביותר.
