השלט על הדלת לא בישר קבלת פנים חמה: "אזהרה! אזור מוגבל. אין כניסה ללא רשות. שימוש בכוח קטלני מותר!"
הוזמנתי להיכנס. האחים הצעירים יותר של המשפחה ניסו להכין אותי לפני שנכנסתי, מתוך מחשבה שתדהמה תתקוף אותי למראה טעמו של האח בעיצוב חדרו.
זה היה חדר קטן. קירותיו נצבעו בצבע רקיע ים-תיכוני ביום קיץ בהיר. מובן שרק פסים צרים של הצבע הכחול עדיין בצבצו בין הפוסטרים הגדולים-מהחיים של לד זפלין, ה"ברטס," מטליקה ורפרודוקציות של ה"רולינג סטונז'".
על שולחן הטואלט על אחד הקירות ניצבה מערכת סטריאו מרשימה ודוכן תקליטורים. גיטרה הושענה על השולחן. קל היה לדמיין שאתה מאזין ללד זפלין ב'פול ווליום' עם הגיטרה ביד, חש עצמך חלק מקבוצת מוזיקאי הרוק הכבד, בעלי השיער הקוצני שהביטו מהפוסטרים שעל הקיר.
על שתי אצטבאות בקיר ממול היו סדורים ספרים על כדורגל וכמה גביעים שזכה בהם בליגות הילדים. לפתע נזכרתי שבבר-מצווה של הנער הזה, הוא דיבר על לקחי המוסר שאפשר ללמוד מכללי משחק הכדורגל.
פוסטר גדול של אלברט איינשטיין היה תלוי בין הפוסטרים של להקות הרוק. לצד דמותו של איינשטיין הופיעו ציטוטים מדבריו על החיים והיקום.
כוננית ספרים גבוהה ניצבה מאחורי הדלת. היו בה חמשת חומשי התורה, ספר תפילה לשבת, וספר תפילה מיוחד לחגים. "כוחה של המלה אמן" וספרים אחרים על פילוסופיה ורוחניות היו חלק מספרייה זו.
אילו יכולתי לשנות את השלט שעל דלתו של החדר, הייתי כותבת, "ההתבגרות בהתפתחותה. הדייר מצוי בתהליך החיוני של אינטגרציה. אנא כנסו בהוקרה וכבוד."
כשילד מגיע לגיל ההתבגרות, וההתפתחות מתגלה כפי שהיא עשויה להיות, דברים רבים מתרחשים בתוך אדם זה שחוצה את הגשר בין ילדות לבגרות. רבים הדברים שהמתבגר יכול להרהר בהם. כשהוא לבד בחדרו, הוא צריך להיות מסוגל למלא את החלל בדברים שמעניינים אותו, לבטא את רגשותיו במוזיקה משלו, ולהגות במשמעות של תפילותיו. באופן טבעי הוא יגיע להשוואת והנגדת המלים של להיטי לד זפלין עם תבונתו של אלברט אינשטיין ושל עבודות עתיקות ומודרניות של מחשבה פילוסופית ורוחנית. אט-אט הוא יצליח למזג קולאז' זה של רעיונות על-מנת להבין את עולמו וליצור לו משמעות.
כאשר ההורים מבינים ומכבדים את התהליך הזה, הם מפנים בכך מקום לילדם לצמוח לבשלות בוגרת. או-אז יוכל ילדם לגלות את רצונו-הוא ולהגדיר את האמונות, תחומי עניין, ההעדפות והערכים של עצמו. הורים מספקים בכך לילדיהם את הביטחון הדרוש כדי שיהיו בטוחים בעצמם ובמה שהם, ולחוש באותה עת תחושת אכפתיות והתחשבות באחרים. כך מגיעים הילדים לביטוי מלוא הפוטנציאל שלהם ומגשימים את בעצמם.
'פינוי מקום' זה לילדים מתרחש כאשר קיים הֶקְשר של יחסי היקשרות. ההורים מספקים מנות נדיבות של קירבה כשילדיהם צעירים. נשיאת התינוק במענב צמוד לגוף חזרה לתרבותנו וההורים מודעים יותר ויותר לצורך לספק נוחיות ונחמה לילדים קטנים. הדבר שאנו פחות מודעים לו הוא שתוך התבגרותם, הילדים ממשיכים להיות זקוקים לקרבה ולנחמה. למרות שלא נוכל להחזיק בזרועותינו ולגפף בן-עשרה באותה דרך שעשינו זאת כשהיה זאטוט, בני ה-10 ובני ה-15 עדיין משתוקקים להיות קרובים אלינו, מיוחדים, מנוחמים ונאהבים. הם עדיין תרים אחר מישהו שעמו הם יכולים לחלוק את סיפוריהם וסודותיהם. כשבני-עשרה מחוברים היטב להוריהם בדרך זו, הדבר מעניק להם 'בסיס יציאה' בטוח שממנו הם יכולים להרהר במחשבות וברגשות הסותרים שמאפיינים תקופת התפתחות זו, ולמצוא הרמוניה שעה שהם ממזגים אלמנטים דיסוננטיים אלה.
תפקידנו כהורים הוא להרחיק ראות מעבר לשלט ה"אין כניסה", מתוך ידיעה שהוא זמני. עתה הוא הזמן ליצור עתים קבועות של קירבה, לבטא עניין בנושאים שילדך מתעניין בהם, ולנצור שפיטה כשאתה אוחז בדעה שונה משלו. אף על פי שזה יכול להיות מאתגר לבטא אהבה לילד בגיל העשרה שאורך שיערו עובר את זה של אחותו, או להפגין אושר אמתי על שהותך במחיצת המתבגר שלך כשקולות ה'בראס' ממלאים את החדר, זה תפקידך. זה הדבר שהוא צריך לקבל ממך כדי לעבור את גשר ההתבגרות ולהגיע לבגרות בשלה. ההגעה לבגרות היא גורלו. אם נספק את ההיקשרות הדרושה, אנו יכולים להיות בטוחים שהתהליך הזה יוכתר בהצלחה כפי שהתכוון הטבע.שושנה הימן
