אני רוצה לשתף אתכם בכמה מחשבות בנוגע לטיפול בילדים בזמנים מעוררי בהלה. אלה לא רעיונות חדשים בשום צורה, אלא יותר תזכורות לאלה שמכירים את הגישה ההתפתחותית-היקשרותית. אנסה לקצר, כיוון שיש לבהלה נטייה לקצר את טווח הקשב שלנו.
קודם כל, מספר הערות על טבעו של המתח שאנו חווים בזמן המשבר הזה. זהו אך טבעי שבזמני מתח נחתור לתחושת יחד. ככה אנו מחווטים. אך במקרה הנוכחי, יחד – לפחות במובן של ׳להיות עם׳ – הוא מה שמאיים עלינו ועקב כך נוצרת סערה רגשית מושלמת. אין פלא שאנו מרגישים כל כך חסרי שקט ומתוחים. אנו אמורים לחבור יחד אחד לשני על מנת לטפל האחד בשני ובאוהבינו. וכעת אנו נדרשים לשמור מרחק, על מנת להגן האחד על השני. על אף שזה חיוני בזמנים אלה, זה נוגד את האינסטינקט הבסיסי ביותר שלנו ושל ילדינו. אנו לא יכול לתאר מה עובר על בני זוג, שבני זוגם מאושפזים כרגע והם אינם יכולים להיות לידם.
בהינתן הקונפליקט בין מה שאנו רוצים לעשות לבין מה שאנו צריכים לעשות, ישנם שני מסלולים לפעילות מתאימה. לאלה שמסוגלים לחוות רגשות מעורבים, הקונפליקט הפנימי הולך וגובר, אך גם מהווה בסיס יציב לפתרון בעיות מוצלח. לאלה שאינם מסוגלים לרגשות מעורבים – וזה כולל את הילדים הצעירים וחלק לא מבוטל של מבוגרים – הם זקוקים לתסריטים** ברורים. תסריטים אלה הופכים להיות האתגר העיקרי של הורים – לתרגם עולם מבהיל לתסריטים שקל לעקוב אחריהם, המותאמים לכל ילד.
חשוב להימנע מלעורר בהם בהלה במטרה להניע אותם לזהירות, כלומר כאמצעי משמעת. שימוש בבהלה בצורה ישירה מוביל לתוצאות הפוכות ברמות רבות ובצורה ישירה גורם לתחושה עמוקה של חוסר ביטחון ולדחפי אלפא עוצמתיים – שתי תוצאות שמפריעות ליכולת שלנו לעורר בהם תחושת ביטחון. אי לכך, נכון יותר להשתמש בתסריטים שאינם מעוררי בהלה. זכרו, תסריטים צריכים להיות פשוטים, חיוביים וקלים לביצוע. הקפידו לאסוף את ילדכם לפני שאתם מספקים את התסריט ומשמשים לו מודל, אחרת מתן תסריט יוביל לתוצאה ההפוכה ויעורר רצון נגדי במקום. אז אספו את העיניים, חיוכים והנהונים לפני שאתם מתקדמים.
זכרו גם, שאחד המקומות הבטוחים ביותר עבור ילדים הוא השהייה בנוכחותו של מבוגר איכפתי וחזק, עם נוכחות אלפא טובה. ללא קשר לעד כמה אנו חוששים, וכמה מעט אנחנו יודעים בנוגע למה שקורה, או מה שיקרה, אנו עדיין מהווים המענה לילדינו – כולל להיות עבורם בועה של ביטחון בעולם מעורר בהלה.
זכרו גם, שילדים בתוך משחק מוגנים מהעולם המבהיל שסביבם. משחק הוא מקום מבטחים. משחק הוא גם בית הספר המקורי והראשוני, יעיל הרבה יותר מכל דבר שהחברה יכולה להמציא. במקום לנסות להפוך את הבית לבית ספר, יהיה חשוב יותר בזמן הזה להפוך את הבית למגרש משחקים אמיתי, בו הטבע יכול לדאוג לנו. במשחק אמיתי החיבור הוא בפעילות עצמה, לא התוצאה. רוב שימושי המסכים למיניהם לא עונים להגדרה הזו.
מילה נוספת הקשורה לזהירות. דחף לקירבה שאינה ניתנת למימוש הופך לתסכול עוצמתי, אז אל תופתעו אם תמצאו יותר אנרגיה תוקפנית מתחת לפני השטח באינטראקציות שלכם. התסכול המקולקל שלי תפס אותי בהפתעה, מתפרץ בזמנים הכי לא צפויים. על מנת לטפל בצרכי ילדינו, עלינו למצוא מגרשי משחקים בטוחים עבור התסכול שלנו. אנו גם צריכים לקבוע ״פגישות משחק קבועות״ עם העצב שלנו, על מנת שנוכל לשמור על התנהלות מתורבתת בזמנים אלה. אם אתם אוהבים לצייר – ציירו. אם אתם אוהבים לכתוב – כתבו. אם מוסיקה היא מגרש משחקים רגשי עבורכם, זכרו שתהיו זקוקים לכך יותר מתמיד. הזנחת הצורך להתאבל על הטרגדיה ההולכת ונחשפת בעולמנו, הכוללת בתוכה אי ודאות ואובדן, רק תוביל לפגיעה נוספת. אנו מוכרחים לדאוג לעצמנו על מנת שנוכל להישאר רכים ועדינים בזמן זה.
**תסריטים – מתוך הספר ׳אחזו בילדיכם׳ של דר׳ ניופלד
לתסרט התנהגות של הילד הוא לספק את האיתותים מה לעשות וכיצד…תסרוט מוצלח דורש מהמבוגר לכוון את עצמו כנותן האיתותים עבור הילד. שוב, אנו מתחילים מההתחלה: קודם אוספים את הילד על מנת לעבוד מתוך מערכת היחסים. זה כמו אמא אווזה עם הגוזלים: יש צורך להכניס אותם לשורה לפני שניתן שניתן ׳ליישר את התנהגותם׳. ברגע שילד הולך אחרינו, אנו חופשיים להוביל. כמובן, היכולת שלנו לספק מרשם להתנהגותו של ילד תהיה טובה רק באותה מידת ההיקשרות שלו אלינו. ההיקשרות לא צריכה להיות עמוקה או פגיעה במיוחד, רק מספיק חזקה על מנת לעורר את האינסטינקטים לחקות וללכת אחר.
להכוונה יעילה, האיתותים של מה צריך לעשות ואיך צריכים להיות מועברים באופן שבו הילד יכול לעקוב. לא מועיל לספק הוראות שליליות, כיוון שזה לא אומר לילד מה לעשות. עבור ילדים לא בוגרים או תקועים בצורה חמורה, כל מה שהילד שומע לעתים קרובות הוא החלק האקטיבי של ההוראה! כלומר, ה ״אל״ לעתים קרובות נמחק מהתודעה, מה שמוביל להתנהגות הפוכה לרצויה. אנו צריכים להתמקד בפעולות הרצויות ולא בהתנהגות הבעייתית. יעיל עוד יותר לשמש דוגמא להתנהגות שרוצים לראות בילד. כמו במאי העובד עם שחקנים, או כוריאוגרף עם רקדנים, התוצאה הרצויה קודם כל נרקמת במוחו של המבוגר.
