מורה בכיתה ד' אמר לא-מכבר לתלמידיו שלא לשאול שאלות עד שיסיים ללמד קטע מסוים בספר. ילדה אחת הרימה ידה בהכנעה ואמרה, "אבל כבר יש לי שאלה, ואם לא אשאל אותה, לא אצליח להתרכז וכשתגמר כבר אשכח מה שרציתי לשאול!"
לעתים אנו טועים בכך שאנו סבורים שילדים הם מבוגרים מיניאטוריים, בעלי יכולת ללמוד ולהתנהג בכיתה בדרך שאנו מצפים מהם. דומה הדבר לכך שנצפה שהעץ יניב פרי מיד לאחר שנטענו אותו. ילדים יכולים ללמוד רק כשאנו מספקים להם את התנאים הנכונים הנחוצים להם כדי להיות פתוחים ללמידה.
הדבר החשוב ביותר שעל המורה לשקול אינו כמה מידע וחומר היא יכולה לדחוס למוחו של הילד, אלא דווקא מה מקרין הילד. האם יש לילד רצון ללמוד? האם הילד שואל שאלות? האם הוא סקרן? האם הוא מבטא את הרעיונות והדעות שלו-עצמו? רק כשמעודדים סקרנות ועניין אפשר למשוך את הילד ללמידה. אבל אם האג'נדה היא לפטם את הילד במידע, הרי זה רק עניין של זמן עד שעניינו של הילד בלימודים ידעך והלמידה תהפוך לתרגיל יבש של צבירת מידע לשם קבלת ציון. גרוע מזה, לילד כבר לא יהיה איכפת אפילו מהציון. יש לקדם בברכה שאלותיו של הילד. הן מעניקות למורה צוהר אל דרך חשיבתו של הילד ומסייעות לו להבין מה הם צרכיו של הילד.
חשוב לזכור שכדי שהילדים יהיו מסוגלים לעמוד בדרישות בית הספר, הם צריכים להיות מסוגלים לחשיבה אינטגרטיבית – היכולת, למשל, לקחת בחשבון שההשקעה בשיעורי בית חשובה באותו זמן שחסר להם רצון לעסוק בשיעורי בית. חשיבה מסוג זה מתחילה להתפתח אצל הילד רק מגיל 5 עד 7, ואז ייקח עוד שנים עד היכולת לערבב מחשבות ותחושות סותרות. איננו יכולים לצפות לכך שילד יגלה עניין בלימוד בכל נושא, ילמד לבחינות, ויעשה את שיעורי-הבית שלו בעת שדברים אלה עדיין לא הפכו לאג'נדה שלו. תחילה עליו להצמיח את היכולת לשקול צדדים אחרים של נושא, כך שיוכל לבחור את הדבר שנכון לעשותו. אין זה דבר שלומדים, אלא יותר פריה של התקדמות בתהליכי ההתבגרות.
עד שתהליכים אלה מפותחים יותר, ילדים מגלים באופן טבעי התנגדות לאדם שכופה עליהם אג'נדה חיצונית, אלא אם נוצר ההֶקשר הנכון. הֶקשר נכון זה נקרא היקשרות. כשהילד מקושר באורח פעיל למורתו, הוא ילמד, יקשיב, יעשה את שיעורי-הבית שלו, וילמד לבחינות פשוט משום שהוא אוהב את מורתו ורוצה להשביע את רצונה. זה כוחו של אינסטינקט ההיקשרות.
כשהמורה מעבירה לתלמיד את המסר, "אין לי זמן לשאלותיך; מה שעלי ללמד חשוב יותר ממה שיש לך לומר; אתה התלמיד שלי רק אם אתה יודע להתנהג," הילד אינו יכול להיקשר אליה משום שאין מקום בשבילו במערכת היחסים הזו. הילד צריך לאהוב את מורתו כדי שהלמידה תתרחש לפני שהילד בשל דיו ליטול אחריות ללמידה. מה שהילד צריך לשמוע מהמורה (ולהרגיש) הוא, "שאלותיך ורעיונותיך חשובים לי; אני נמצאת פה כדי לדאוג לצרכיך; אתה התלמיד שלי בלי קשר לאיך שאתה מתנהג." הילד ילמד ויתנהג כשורה מתוך אהבה למורתו. יש אינסטינקטים שטבועים בילד. זה מקור סמכותה של המורה וכוחה להורות.
אם נשקיע בהפיכת כיתותינו ומגרשי המשחקים של בית-הספר לבסיס בטוח ומוגן שבו הילדים יכולים להיקשר בנקל למוריהם, נעבור כברת דרך ארוכה בנתיב הפחתת האלימות בבתי-הספר שלנו ובשחרור היצירתיות המולדת של הילדים, אהבתם ללמידה ורצונם הטבעי להיות טובים (למען אלה שהם מקושרים אליהם).
לפרטים אודות קורס ייחודי למורים בו נלמד כיצד להגיע לכל ילד וילד בכיתה ולגייס אותם ללמידה משמעותית לחצו כאן
