לילה טוב וחג שבועות משמעותי / שושנה הימן

כשילדיי היו צעירים ובעלי היה צריך להיות בבית הכנסת כל הלילה בליל שבועות, החג הפך להיות   יום שהייתי צריכה לעבור עם הילדים.  במשפחות רבות, כשהילדים גדלים והגדולים הולכים "ללמוד" כל הלילה (זאת אומרת, להסתובב משיעור לשיעור, לאכול עוגיות וחטיפים, לבלות עם החברים), המשפחה מתפצלת וחלק ישנים חצי היום ויותר, והחצי השני מעסיק את עצמו בדרכים אחרות.

כששוחחנו ובדקנו את העניין, התברר שמקורית, תיקון ליל שבועות היה מיועד ליחידי סגולה, זאת אומרת, לצדיקים ולתלמידי חכמים, ולא לכל בני העם. בימינו,  אם אנחנו חושבים שלימוד ובילוי כל הלילה הוא החוויה הרוחנית המשמעותית ביותר של החג, ועל ידי כך אנחנו באים להזניח את ילדינו וחווייתם בחג השבועות, אנחנו מסתבכים. בעצם, אנחנו בדרך זאת מפספסים את העיקר.  אנחנו מתכחשים לילדים, וגם לעצמנו חסרה המשמעות העמוקה יותר של החג ושמחת החג כולה.

המשמעות המרכזית של חג השבועות היא, כידוע, קבלת התורה בהר סיני והייעוד המיוחד של האומה הישראלית.  הסמל של החג ועם ישראל הוא שתי הלחם שנעשו מחיטה הראשונה – "ביכורי קציר חטים", לעומת העומר, שנעשה משעורים, וסימל את אומות העולם.  לכן, בזמן בית המקדש, עלינו להר הבית ולבית המקדש, וחווינו את הבאת קורבן שתי הלחם, מנחה לה', ביכורי קציר החיטים, והרושם העז של הקורבן הביא אותנו להבנה עמוקה של מסרי החג.  בלי בית המקדש, נשאר לנו קבלת התורה כסמל העיקרי של החג. מכך, יש חושבים  שמשמעות החג היא לימוד תורה כל הלילה, במקום לזכור שמשמעות המרכזית של חג השבועות היא דווקא חגיגה עם הילדים כדי להעביר להם ולחזק אצלם את המודעות על הזכות הגדולה שנפלה בחלקינו להיות עם סגולה, ממלכת כוהנים, וגוי קדוש.

אפשר לתכנן את החג לפי הגיל והרמה של כל בני המשפחה.  אספתי רעיונות ממשפחות, ואין סוף לאפשרויות להפוך את החג לחוויה רוחנית ומשמעותית.  ללמוד עם הילדים ובסעודות החג אפשר לעורר שיחות ושאלות, כגון "מה המשמעות של עם סגולה?"  "מה זה אומר להיות ממלכת כוהנים?"  "מה הפירוש של גוי קדוש?"  "מה התורה תורמת לעולם וכיצד העולם היה נראה בלי התורה?"  "מה ההבדל בין חיים עם תורה וחיים לפי החוק של הג'ונגל?" "מה זה אומר 'לעבוד את ה'?" "מה המשמעות של המילה 'עול' בביטוי 'עול מלכות שמים'?"  "למה יש גויים שרוצים להתגייר ולחיות חיי תורה?"  "למה חירות אמתית היא חיי תורה?"  אפשר לספר על ולדמיין את העלייה להר הבית, להסתכל ביחד על תמונות של בית המקדש ועבודת הכוהנים כדי שהילדים יכולים להמחיש את החוויה.  הילדים במשפחה אחת הכינו הצגה פשוטה של מגילת רות ובמשפחה אחרת, הילדים בחרו את הנושאים שרצו ללמוד עם הוריהם.  לימוד משותף עם הילדים, קריאת ספרים, ומשחקים הקשורים לחג תורמים לחוויה הרוחנית של החג. זה מפתיע, משמח ומרשים להוציא החוצה מהילדים את המחשבות, השאלות, הדעות, הרעיונות והרגשות על הנושאים האלה, וזה תורם לאווירה ביתית רוחנית.  במקום ללכת לבית הכנסת או בית המדרש כל הלילה, אפשר לחזור הביתה בשעה סבירה כדי לישון מספר שעות מספקות, ולתכנן את שעות היום בדרך שכל בני המשפחה יכולים לחגוג ביחד ולחוות את משמעות ורוחניות החג.

חלק מהקושי שלנו נובע ממוכוונות חברים, גם של הילדים וגם שלנו, ואת הדבר הזה רצוי לתקן.  יש נטייה לדחוף את הילדים להיות עם בני גילם ואנחנו גם מחפשים להיות עם בני גילנו, וזה גורם לנו באופן אוטומטי לפעמים לחשוב שהחוויה המשמעותית שלנו היא עם חברינו ושל ילדינו עם חבריהם. יותר מכך, זה גורם לנו להרגיש שהילדים מפריעים לנו ולא נותנים לנו לחוות את משמעות החג.