האם ילדים צריכים לקבל תמריצים להתנהגות טובה? שאלה זו נשאלת תכופות כאשר דנים בשאלה כיצד להניע ילדים. כולנו בדעה אחת שילדים צריכים להתנהג בצורה אחראית ובוגרת, אבל קיימת אי-הסכמה בדבר הדרך הטובה ביותר להגשמת הדבר.
מתן תמריצים או פרסים לילדים נראה רעיון טוב משום שלעתים הילדים יישמעו לקול הוריהם על-מנת לקבל ממתקים, מדבקות, צעצועים או פרסים אחרים. אבל קיים מחיר שיש לשלם בעבור סיפוק קצר זה.
במחקר שנערך בשנת 1973 נתנו החוקרים ל-3 קבוצות ילדים טושים צבעוניים לשם שימוש בהם. לקבוצה אחת הוצע פרס גדול על שימוש בטושים; לקבוצה השנייה הוצע פרס קטן; לילדי הקבוצה השלישית לא הוצעה כל תמורה. כאשר החוקרים שבו אל הילדים, והציעו את הטושים שוב, הם גילו שהקבוצה שלא קיבלה תמורה כלשהי היתה הלהוטה ביותר להשתמש בטושים, שעה שהקבוצה שקיבלה את הגמול הגבוה ביותר היתה מעוניינת פחות מכולם להשתמש בטושים. כאשר הילד מונע על-ידי רגשות פנימיים של איכפתיות ועניין ואנו גורמים לו להתמקד במניע חיצוני, אנו חונקים את המוטיבציה הפנימית הזו.
כשילד מרגיש שמאלצים אותו לעשות דבר-מה שהוא אינו רוצה לעשות, הדבר מפעיל אצלו כוח מנוגד הקרוי 'רצון-נגדי', שהוא תגובה אנושת נורמלית. אפילו יותר ממבוגרים, ילדים אינם אוהבים שכופים עליהם לעשות דברים נגד רצונם. ככל שהילד פחות בוגר, עוצמת הרצון-הנגדי שלו גדולה יותר. זה מסביר מדוע אפילו ממתקים או תמריצים אחרים לא יניעו ילד זמן רב, מפני שעד שהוא יוכל למצוא סיבות, משמעויות וערכים משל עצמו, הוא חייב להתנגד לרצונותיהם של אחרים. כדי להניע ילד לצחצח את שיניו, לעשות את שיעורי הבית, להתנהג יפה עם אחיו הקטן, לסדר את חדרו וכד', צריך שהילד יהיה איכפתי ויפתח ערכים מסוימים. תמריצים ופרסים אינם הדרך להגיע לכך. הוא זקוק לשגרה, לריטואל ולחוקים, ולהורה שיכול להנחות אותו בסבלנות ובאהבה עד שהילד יהיה בוגר דיו להנחות את עצמו.
מתן גמול להתנהגות טובה אומרת לילדים שמה שחשוב הוא הגמול, במקום המניע הפנימי להתנהג בצורה אחראית. למשל, נער בן 12 אשר כילד התרגל להיות מתוגמל על מה שנדרש ממנו, המשיך לצפות לגמולים. כשאימו ביקשה שיגש למכולת ויקנה לחם, תגובתו היתה "מה אקבל?"
במחקר מסוים, שהשתתפו בו שתי קבוצות סטודנטים אשר גילו עניין במשחק חידות, קיבלה אחת הקבוצות גמול כספי על כל חידה שנפתרה, בעוד שלקבוצה השנייה לא ניתן כל תמריץ חיצוני. כשהתשלום הופסק, לאנשי הקבוצה המתוגמלת היתה נטייה הרבה יותר חזקה לזנוח את המשחק. הגמול שימר את ההתנהגות רק כל עוד הוא המשיך להגיע. מתן גמולים לילדים על התנהגות טובה כשהם צעירים אינו מסייע להתפתחות רוח האיכפתיות. הוא דווקא הופך אותם למבוגרים שמחפשים את האישור מאחרים, גמולים וסיפוק-עצמי.
כשאנו מסייעים לילדים להתבגר, עלינו להימנע משימוש בדרכים המבטיחות רק תוצאות קצרות-טווח. מטרתנו כהורים היא לתמוך בתהליכים הטבעיים שיעזרו לילדים לבחור בעשיית הדבר הנכון משום שהם איכפתיים ורוצים להתנהג בצורה אחראית.
