מסעה של מורה / ג'ין ביגלאו

התחלתי את דרכי בהוראה כשנשכרתי לפתוח את המחלקה הראשונה למתן תמיכה בלימודים שהייתה אי-פעם בבית-הספר התיכון שלי. אהבתי את המשרה הזו מפני שעבדתי בלעדית, על בסיס אחד-על-אחד, עם תלמידים שהתקשו בלימודים.  הייתי מורתם ונציגתם, ומצאתי את עצמי, יותר מאי-פעם לפני-כן, ביחסים הדוקים עם הורים שדאגו עמוקות לילדיהם אשר הרגישו שבית-הספר מאתגר באורח קיצוני.

שני דברים קרו לי באותה עת. תחילה, גיליתי את גורדון ניופלד ואת החומר שלו על היקשרות, דבר שהעניק לי היתר לנהוג על-פי האינסטינקטים העמוקים שלי ולעבוד בתוך מערכת יחסים. שנית, בית-הספר שכר מנהל חדש, דויד גרהאם. היה עלי לעבוד איתו בשיתוף-פעולה הדוק כסגנית-המנהל. הוא לא שמע מעולם על המודל של ד"ר ניופלד, אבל הוא חי ונשם אותה בכל יום ויום, כשהוא מטפח יחסים מהרגע שרגליו דרכו בבית-ספרנו. הוא חיזר אחר מורים, הורים, ויותר מכל אחר תלמידים. הוא הכיר עד-מהרה כל תלמיד בבית-הספר ומצא דרכים להתחבר עם כל אחד מהם לעתים קרובות ככל האפשר. הוא נמצא תמיד בכל מקום עם מצלמתו וצילם תמונות מקסימות שנתן לילדים להביא הביתה כדי שהוריהם יישארו מחוברים לילדיהם. הוא הקפיד לפגוש כל מורה לפחות פעם ביום, כשהוא נכנס לפתע לכיתות ואומר "שלום." הוא נמצא בחניון בית-הספר לפני תחילת הלימודים ובסוף היום כדי לברך את ההורים והילדים בהגיעם בבוקר ולומר להם שלום כשיצאו בתום יום הלימודים. הוא הופיע בכל משחק ספורט, באימונים, ובשיעורי-עזר לאחר שעות הלימודים. הוא היה תמיד חיובי; חיוכו היה אמיתי וכל מי שפגשו טבל בחום נוכחותו. הוא גרם לי להרגיש שאני מוכשרת וטובה מאוד במלאכתי. הוא הבין אותי והנחייתו עודדה אותי לפעול כמיטב יכולותיי. דויד העניק לי את האומץ לחשוב על הזדמנויות מנהיגות נוספות; הוא גרם לי להרגיש שאני יכולה לעשות כל דבר שאחליט לעשותו.

למדתי הרבה! למדתי להסתכל תמיד על כל בעיה בבית-הספר על-ידי הבנת מה יהיה הדבר הטוב ביותר בעבור הילד ולקבל את כל ההחלטות על בסיס זווית ראייה זו. למדתי שהמבוגרים בכל ארגון צריכים להרגיש שהם כלולים במערכת יחסים. התחוור לי שכאשר בני אדם מרגישים שמעריכים אותם, הם מבקשים לעשות את מיטבם ולעבוד עם מנהיגיהם כצוות, ביוצרם בית-ספר מלא חום ותמיכה. למדתי שאני צריכה לומר לעמיתי שהם חשובים לי ושאני מעריכה אותם ואת העבודה שהם עושים. קשה לתאר כמה למדתי מהאדם המדהים הזה, וזה יחד עם הדברים שלמדתי מגורדון ניופלד, אפשר לי להתרגע וללכת על-פי האינטואיציה שלי, וגיליתי שאני נהנית מעבודתי יותר ויותר בכל יום.

לרוע המזל, בשנתו השלישית בבית-ספרנו, דויד גרהאם לקה במחלה קשה ונאלץ לצאת לחופשת מחלה ממושכת. הייתי למנהלת בשנתיים שלאחר-מכן בעת שבריאותו הידרדרה ודויד הלך לעולמו בסופו של דבר. בעת שמילאתי את מקומו, הוא ואני שוחחנו תכופות ונהגתי לבקש את עצתו בכמה מהבעיות המסובכות ביותר שהתעוררו. הוא הנחה אותי תמיד בכיוון הנכון באומרו לי שאני כבר יודעת מה לעשות ועלי להישמע לאינסטינקטים שלי.

אני ממלאת עתה תפקיד חלומי כמנהלת בית-ספרנו ואני מייחסת את התמנותי לתפקיד למה שלמדתי מגורדון ניופלד ומדויד גרהאם. שני אנשים אלה נכנסו לחיי כאשר הייתי הכי פתוחה לשמוע ולהבין את מה שהם לימדו. בכל יום בעבודה, אני מנסה לכבד את הדברים שדויד לימד אותי וללכת בדרכיו. על אף שכבר חלפו שלוש שנים, אני חושבת עליו תכופות וכשאני ניצבת בפני נושא קשה במיוחד, אני שואלת את עצמי "מה היה עושה דויד?" והתשובה הטובה ביותר מופיעה! אני מבוגרת דיי להיות אמם של רוב ההורים בבית-ספרנו ואני מודעת לכך שהם פונים אלי לשם תמיכה הורית כמו גם לעזרה בניהול ההשכלה של ילדיהם. אני מתאמצת מאוד לפתח יחסים עם כל אחד בקהילת בית-ספרנו. אני מכירה את כל הילדים, את הוריהם, וכמובן את המורים. אני מבלה את מרבית הימים בבית-הספר בעבודה על יחסים אלה, וזה החלק המהנה ביותר של תפקידי. אני מרגישה שהייתי בת-מזל במידה שלא תיאמן בכך שהגעתי ליעד הזה ואני אסירת תודה לשני המורים שלי בכל יום ויום!