ישנו מגוון רחב מאוד של עצות כיום על כיצד להפוך את הבית לבית ספר. הנחת היסוד היא שזה אכן טובתו של הילד. במקרים רבים, ייתכן וזה נכון. אך לחלק מהילדים המחיר יכול להיות גדול מדי.
הסיבה החשובה ביותר לחשוב פעמיים לפני הפיכת הבית לבית ספר היא שהם עלולים לאבד את תחושת הבית עם משפחתם. כל ילד זקוק לבית – כלומר, מרחב של בטחון, הגנה ומנוחה רגשית בתוך מערכת יחסים, בו הקבלה והערך שלהם אינם נמדדים ביחס להישגיהם. אמנם זה נכון שלא כל ילד זוכה לבית כזה, אך אם הם כן זכו, לא היינו רוצים להרוס את זה. ואם אין להם מרחב כזה, העדיפות הראשונה שלנו צריכה להיות לספק להם מרחב כזה. גם אם ההורים מצליחים, איכשהו, לעשות מספר דברים בו זמנית, זה לא אומר שהילד מצליח למצוא את האם או אב שהם צריכים, ברגע שההורה הפך למורה. זה היה המצב עבור אחד מילדינו כשניסינו לסדר לו לוח זמנים בית ספרי, בביתנו, כששהינו בשנת שבתון מעבר לים. ילדנו בן השש היה מאוד נחרץ לגבי מה שתכננו לעשות. בשלב מסוים הוא אמר לאמו: ״אבל את לא יכולה להיות המורה שלי. את אמא שלי!״. במקרה שלנו, אמו היא אכן מורה מנוסה ומקצועית ובהחלט היתה מסוגלת לבצע מספר מטלות בו זמנית, כפי שהתפקיד שנטלה על עצמה דרש. אבל המציאות שלנו היתה שהוא חווה איום על הבית והמרחב המוגן של מערכת היחסים עם אמו כשהלמידה הפכה להיות האג׳נדה בבית.
גם בית ספר ׳מחוץ לבית׳ יכול לאיים על תחושת הבית של ילד עם משפחתו, במספר אופנים. קודם כל, עצם ההליכה לבית הספר מערב פרידה מההורים. אם תחושת הבית של ילד עם משפחתו טרם הבשיל לעומק שבו הוא מסוגל לשמר תחושת קירבה כשנמצא בנפרד מהם, הפרידה הפיזית תעורר בתוכו רגשות עוצמתיים של תסכול, בהלה ומרדף. רגשות אלה עומדים ביסודם של רוב בעיות ההתנהגות, שהופכות לנטל על אותן מערכות היחסים שהילד תלוי בהן.
בנוסף, כשילדים מאבדים את תחושת הבית עם משפחתם, יש בהם דחף למצוא בית חלופי למה שאיבדו. ילדים רבים נוטים להחליף את משפחתם, מבחינה רגשית, עם חבריהם ללימודים. לצערנו, רוב בתי הספר הפכו מבלי משים למפעלים של מוכוונות חברים, המושכים את הילדים מתוך קשרים עם ההורים שאמורים להיות המענה הרגשי המשמעותי ביותר עבור ילדיהם ולתוך מערכות יחסים עם ילדים אחרים, אשר הופכים להיות הדומיננטיים בחייהם של הילדים. הבעיה היא שחבריהם אינם יכולים לטפל בהם מבחינה רגשית. כעדות לדינמיקה זו ניתן לראות שרוב הילדים כיום הולכים לבית הספר לא על מנת ללמוד אודות עולמם, אלא כדי להיות עם חבריהם. במילים אחרות, הם מרגישים יותר בבית האחד עם השני, מאשר עם משפחותיהם. אובדן תחושת הבית עם המשפחה משפיע בצורה מרחיקת לכת על רגשותיהם, התפתחותם, תהליכי הלמידה ועל החברה כולה. נושא זה הוא משמעותי כל כך שכתבתי עליו ספר ועדיין רק נגעתי בקצה הקרחון של התופעה.
לעתים ניתן לתקן את נזקי הלמידה המוסדית על ידי הוראת ילדים בבית, אך האיום על תחושת הבית בקרב המשפחה נותר על כנו אם הלמידה הבית ספרית הופכת להיות בעלת עדיפות עליונה עבור ההורים. במהלך הקריירה המקצועית שלי, מעת לעת מצאתי את עצמי ממליץ להורים שייתכן והבעיות הרגשית והתנהגותיות בהן הם נתקלו עם ילדיהם ישתפרו אם יוציאו אותם מבית הספר, לפחות לזמן מה. לעתים התוצאות היו מדהימות ומהירות באופן מפתיע. עם זאת, מדי פעם הסידור הזה הביא לתוצאות הפוכות. אחת הסיבות העיקריות לכישלון בחינוך ביתי כפתרון לבעיות הרגשיות וההתנהגותיות היא שהילד איכשהו איבד את ההורה לו היה זקוק בתהליך שבו ההורה קיבל על עצמו את תפקיד המורה.
אנו נמצאים בתקופה ייחודית למדי, עקב המשבר העולמי, שבה ניתן לארגן מחדש ובצורה נכונה את סדרי העדיפויות שלנו – בית על פני בית הספר. ילדים רבים יהיו זקוקים לכך שהוריהם ישיבו אותם אליהם והורים יכולים לנצל את הזמן הזה על מנת להשיב את מקומם הטבעי והנכון בחייהם של ילדיהם. זו אינה מטלה קלה, אך שום דבר לא יעבוד נכון עבור הילד או עבורנו ההורים, אלא אם כן הילד אכן חש בבית אתנו ויכול למצוא בנו את המנוחה הרגשית, אהבה והסיפוק הרגשי לו הוא זקוק. מכיוון שהילדים נמצאים אתנו בבית ואנו נדרשים להישאר אתם בבית, מה יכול להיות חשוב יותר מטיפוח תחושת הבית שלהם אתנו? זה חשוב פי כמה וכמה מבחינה רגשית והתפתחותית, מאשר לחשוב כיצד להפוך את הבית שלנו לבית ספר.
כשאנו רואים למה ילד באמת זקוק מבחינה התפתחותית על מנת ללמוד ולצמוח, זה עוזר לנו לדעת היכן להתמקד בעבודתנו. כתיאורטיקן, עבודת חיי הושקעה בחיבור חלקי הפאזל האחד לשני בנוגע לשאלה מה ילדים צריכים על מנת לחוות בריאות ורווחה רגשית, כולל הגשמת מלוא הפוטנציאל האנושי הטמון בהם.
בקצרה, כשמזקקים את הכל עד ליסוד, הצרכים הבסיסיים של ילדים הם:
- מערכות יחסים נכונות עם המבוגרים האחראים על הילד
- לב רך בו ילד ילד יכול לחוות רגשות פגיעים ורכים
- מנוחה מספקת מבחינה רגשית ומנוחה מעבודת ההיקשרות
- משחק אמיתי בו הפעילות היא העיקר ולא התוצר
אלה גורמי המפתח בהתפתחות בריאה, ללא קשר לגזע, דת, מגדר, תרבות או חברה. זה היה נכון עבור הדורות הקודמים וזה יהיה נכון עבור הדורות הבאים. כשתנאים אלה קיימים עבור ילד, צמיחה מתרחשת, פוטנציאל נחשף, עצמיות מתהווה ונחשפת, סקרנות מתפתחת. במילים אחרות, הם התנאים המאפשרים לטבע הצמיחה הטבוע בכל ילד לעשות את עבודתנו. אנחנו צריכים לספק את הצרכים הבסיסיים, הטבע מוביל את כל שאר התהליך.
השאלה הקריטית כיום היא: כיצד סביר יותר שארבעת התנאים האלה יתקיימו עבור ילד – בבית ספר טוב, או בבית טוב? למרבה הצער, כולנו מכירים בתים בהם תנאים אלה חסרים, עם תוצאות טראגיות עבור כל הילדים המעורבים. במקרים כאלה, בית הספר הוא בהחלט האופציה המועדפת. אך הטרגדיה בתרבות המודרנית היא שהורים בבתים מתפקדים היטב מאמינים יותר במה שלבית הספר יש להציע לילדיהם, מאשר מה שיש להם עצמם להציע לילדיהם. הם איבדו את הביטחון בעצמם כמענה האולטימטיבי למה שילדם צריך.
למרבה הצער, גם בתי הספר הטובים בעולם אינם מקבלים את עצמם למלא את הצרכים הבסיסיים של ילדים. בתי ספר רבים משתפרים בצורה ניכרת ביחס לעבר, אך לרוב ארבעת הגורמים האלה הקריטיים להתפתחות, אינם נמצאים באג׳נדה הבית ספרית בשום צורה, לפחות לא בצורה מסודרת. עבודתי עם בתי הספר היתה בעיקר מושקעת בסיוע למחנכים להבין ולטפח את התנאים האלה בבתי הספר. אין שום ספק שבתי ספר יכולים לשפר את יעילותם כשיתחילו לתפקד יותר כ׳בית׳ בהקשר הזה. אך לא ניתן להפוך את המשוואה. בתים אינם משפרים את יעילותם בכך שמתנהגים יותר כבית ספר.
וחזרה למגיפה הנוכחית. ישנו רעיון שהשתרש בתרבות שלנו שבית ספר הוא הגורם המשמעותי בלמידה, אם לא בהתפתחות כולה. אומרים לנו כעת שהלמידה מוכרחה להמשיך. בהקשר הזה אני מבקש להזכיר להורים שחשים שדוחפים אותם להפוך למורים של ילדיהם, או לפחות לעוזרי הוראה, שאין תפקיד חשוב יותר מאשר להיות ביתו של הילד. ללא קשר למה שתעשו, אל תהרסו את זה. וכשהכל הופך להיות יותר מדי עבורכם, אז צריך להקריב כל דבר שיכול להתערב במילוי התפקיד הזה עבור ילד. יש שורה תחתונה – משהו להאמין בו כשהמצוקה גוברת. השורה התחתונה היא הבית – לא בית הספר.
לסיכום, ההפרעה ללמידה הבית ספרית לא צריכה להיות הדאגה העיקרית שלנו כעת. עלינו לזכור שכשבית הספר מגיע הביתה, עלינו לשים לב שזה לא יהיה על חשבון הבית שהילד זקוק לו. עבור משפחות וילדים רבים, ייתכן והפוגה מבית הספר היא הדבר הטוב ביותר בתוך המגיפה הזו.
