כולנו שמענו מן הסתם את המונח "זמן איכות" בקשר להורוּת, כגון: נסו לבלות זמן איכות עם ילדכם.
כיועצת ילדים ונוער, חשתי תמיד אי-נוחות מסוימת מהמושג הזה משום שחששתי שיש לו השלכות מטעות. בחיינו הטרודים, כאשר זמן הוא לעתים קרובות יקר המציאות, ניסיון להקצות או לתכנן את מה שנראה בעינינו 'זמן איכות' עשוי להיראות כרעיון גדול, מלבד דבר אחד: האם הילד פתוח לתוכניות שלנו?
אני משוחחת לעתים קרובות עם הורים המרגישים המומים ונבוכים מפני שהילד מנסה לכאורה לזכות בתשומת-הלב שלהם על-ידי התנהגות הנראית להם שלילית: אבל אני לוקחת אותו לחוגי כדורסל, שחמט ושחייה! אני לא יודעת מה אני עוד יכולה לעשות איתו בצורה סבירה! אני תשושה מהניסיון להתמיד בזה!
במקום לנסות להגדיל את כמות זמן האיכות המתוכנן עם הילד, אני מציעה דבר-מה הרבה יותר בסיסי ופשוט: העלי את איכותם של רגעים פשוטים בכל יום כשאת מאיטה את הקצב ומנסה להתחבר לילדך.
הורות איננה מתייחסת למה שאת עושה עם ילדך, אלא למה שאת בשביל ילדך. עונג, הנאה, וחום במסגרת יחסי ההיקשרות בין הורה לילד הם מה שנחוץ ביותר לילדינו. באלו דרכים אני מבטאת עונג בילדי, את הנאתי מהם ואת החום שאני חשה כשאני איתם? אלו שאלות חיוניות שאני עוצרת ושואלת את עצמי מדי פעם בפעם, במיוחד כשאני לחוצה או כשחיי אינם מאוזנים. אלו בדיוק האיכויות שאני משתדלת להכניס לביתי וליחסי עם הילדים שלי.
כשאת מקפלת כביסה, הפסיקי לכמה רגעים של תשומת-לב שלמה לילדיך; חייכי אליהם או חבקי אותם באופן ספונטני בעת שאת מכינה ארוחת-ערב, שבי איתם וגלי עניין כשהם מכינים את שיעורי-הבית שלהם; הצטרפי אליהם כשהם מציירים או צובעים או כשהם מתאימים את חלקי התַצְרֵף (פאזל); שאלי אותם על הדברים שמעניינים אותם; נגעי בהם בעדינות כשאת עוברת לידם כדי להעביר להם את החום שאת מרגישה; הגבירי את נגינת הרדיו ורקדי איתם כמה דקות; כשאת עובדת על משהו תני להם מטלה כדי לעזור לך; שחקי איתם משחקים קצרים; צאי איתם לטיול סביב הבית; תתגפפי איתם קצת על הספה; הצטרפי אליהם למשחק; הביאי להם ספל שוקו חם; עזרי להם להשלים מטלות שהם דחו כל היום; הפכי את ארוחת-הצהריים לפיקניק; הדליקי כמה נרות בארוחת-הערב; צפי איתם בסרט; תגחכי ותצחקי איתם… הרשימה אינסופית.
במקום להתאמץ ללא-הרף להקצות פרקי 'זמן איכות', השקיעי את מרצך בפיזור רגעים חשובים במשך היום כולו ובכך פשוט תתחברי אל ילדיך.
לעולם אינני מפסיקה להתפעל איך לפעמים רק לאחר מעשה ולאור משהו שכבר קרה, אני מבינה עד כמה עשיר היה אותו רגע עם ילדי. שוב ושוב אני מפנימה שלעולם לא הייתי מצליחה לתכנן או לקבוע זמן ל"איכות" הספונטנית של האינטראקציה. כל מה שיכולתי לעשות היה להשאיר את האפשרות פתוחה, כשאני מחדירה את העונג, ההנאה, והחום שלי לתוך החלל שביני לבין ילדי.
