רגשותיהם העוצמתיים של ילדים – מי אחראי? / שושנה הימן

אחד הקשיים המשמעותיים בהורות הוא התמודדות עם יריבות בין אחים. למרות שאנו יודעים שילדינו יגדלו לבסוף ורגשותיהם העוצמתיים שהם חושפים אחד כלפי השני יתרככו, עדיין קשה לראותם מציקים, חוטפים, דוחפים, מרביצים וצועקים אחד על השני.  התקריות האלו יוצרות בלאגן אחד גדול ויכולות לשגע אותנו!

תובנות בנוגע למה שמעורר את ההתפרצויות הללו יכולות לספק מעט הכוונה כיצד להתמודד עם התנהגויות מאתגרות אלו.

בהלה, תסכול ומרדף אחר קירבה הם שלוש רגשות עוצמתיים המתעוררים במוחם של ילדינו בעת חוויה (אמיתי או מדומיינת) של פרידה, או אובדן קירבה מכל סוג. רגשות אלה משרתים תפקודים חשובים.  לדוגמא, בהלה אמורה להניע ילדים לזהירות. לדוגמא, אם ילד ייראה שאחותו עלולה להיפגע, הוא יחווה בהלה וינוע להגן עליה. לעומת זאת, אם אחותו עומדת להרוס את המגדל הגבוה שבנה, הבהלה שתתעורר בו תניע אותו לדחוף אותה משם!  תפקיד התסכול לתקן משהו שאינו עובד כשורה. במידה ואחותו תנסה להפריע לו שוב, הוא יחווה שוב פעם תסכול שעלול להתפרץ כלפיה באגרסיביות. במידה ואחותו תקח ממנה את החפצים החשובים לו, יתעורר בו מרדף והוא יעשה ככל הנדרש להשיג את חפציו בחזרה. ניתן לראות איך שלוש רגשות אלה מסתובבים סחור-סחור במערכת, בין אם אנו מודעים אליהם ובין אם לא ומשפיעים על התנהגותנו בתגובה למצבים רבים בהם אנו מוצאים את עצמנו.

רגשות חותרים אחר ביטוי. כמו זרימה של חשמל, רגשות צריכים לנוע ולהיחשף. מכיוון שילדים צעירים יכולים לחוות רק רגש אחד בכל זמן נתון, רגשותיהם אינטנסיביים מאוד והם זקוקים לעזרה שלנו במציאת דרכים מתורבתות לבטא את עצמם. הורה הוא לעתים כמו קפטן של סירה שצריך לכוון את הסירה דרך מים סוערים שכל מטרתו להישאר על גבי המים. לכל ילד דרך משלו לפרוק אנרגיה רגשית, בין אם זה דרך צרחות, זריקת חפצים, נשיכות, בעיטות או מכות. הורים יכולים לספק פורקן מקובל לפורקן האנרגיה שלו באופן שתואם את הסגנון שלו. לצרוח לתוך כרית, לזרוק ספוגים, לבעוט בכדור הם כולם דוגמאות לדרכים בהן אנו עומדים לצד ילדינו ומסייעים להם לפרוק אנרגיה עוצמתית שפועמת בהם.

כשם שסוללה אוגרת אנרגיה, כך המוח אוגר רגש שאינו בא לידי ביטוי. כאשר הוא מגיע לסף, כל תקרית יכולה להוות טריגר לשחרור אנרגיה זו ולגרום ל״פיצוץ״ בכל כיוון. לעתים החוויות המתסכלות של ילדים בבית הספר נאגרות וגורמות לתגובות מוגזמות בבית.

דמעות והסתגלות הם הפתרון האופטימלי לניקוז בהלה, תסכול ומרדף. כאשר ניתן להרקיד ילד לדמעות, הוא יכול למצוא מנוחה ממה שאינו פועל בשבילו. ישנם ילדים שמוצאים דמעות של עצב בקלות ובמהירות, בעוד אחרים זקוקים לטנטרומים ולהתפרצויות עוצמתיות לפני שיש להם גישה לדמעות של עצב. ילדכם זקוק לכך שתעמדו לצדו ושירגיש שזה בסדר ושאתם שם כדי לסייע בפורקן כל הרגשות הגדולים האלה.

אחד הטריגרים הגדולים לרגשות אלה הוא אח או אחות, כיוון שהם מהווים איום כרוני לפרידה רגשית.  חוויות של ״אתה אוהב אותו יותר ממני״,  ״הוא קיבל יותר״, ״אתם תמיד בצד שלו״ וכן הלאה מתרחשות לעתים קרובות במהלך יומו של הילד. אין פלא שהם פורקים את רגשותיהם העוצמתיים ביותר אחד כלפי השני.

הפתרון האולטימטיבי מופיע עם התבגרות הילד כאשר הוא מסוגל לחוות רגשות מעורבים בעת ובעונה אחת. בפועל זה אומר שברגע שילד רוצה להרביץ לאחותו, הוא גם זוכר שהוא אינו רוצה לפגוע בה או להסתבך בצרות. כאשר מוחו יכול לערבב יחד את הרגשות המתעוררים עקב בהלה, תסכול ומרדף, הוא יפתח יותר שליטה עצמית בתגובותיו ויביע יותר התחשבות באחר באופן כללי ובאחים שלו בפרט. תהליך זה מתרחש לקראת גיל שש או שבע. ככל שהילד רגיש יותר, כך ייקח יותר זמן עד שיישא פרי. אני מכירה ילד אחת כבת שבע שבעודה עומדת עם אגרופיה מונפים באוויר כלפי אחותה היא הצליחה לעצור וצעקה בהתלהבות ״הצלחתי!  הצלחתי!  שלטתי בידיים שלי!״.  אנו יכולים לעזור לילדינו ולשוחח עמם על רגשותיהם המעורבים ולשתף אותם בכך שככל שיגדלו כך יצליחו לפתח יותר שליטה על ידיהם, רגליהם ומילותיהם. זוהי הדרך לפיתוח איזון רגשי ושליטה עצמית.