מהי הגישה ההיקשרותית – התפתחותית?

זו גישה שמכירה בחשיבותן העליונה של מערכות היחסים בחייו שהילד, קרי: היקשרויותיו, על מנת לאפשר לילד להתפתח באופן מיטבי ולהגשים את מלוא הפוטנציאל האנושי הטמון בו.  גישה זו מבוססת על פרדיגמה המרחיבה את המונח המוכר – ״התקשרות״ (attachment״ ומאפשרת בחינה מעמיקה הרבה יותר של הקשרים הראשוניים והמשמעותיים ביותר בחייו של הילד, ההולכים ומתעמקים ככל שגדל. היקשרות זו מהווה היסוד לצמיחתו ולקיומו של כל בן אדם וככל שתהיה עמוקה ו״נכונה״ יותר, כך צמיחתו של הילד תהיה עוצמתית ובריאה יותר.

החלק השני של פרדיגמה זו מתייחסת להתפתחות הילד ומשרטטת התפתחות אנושית באמצעות שלושה תהליכים שונים המתקיימים במקביל:

  • הסתגלות – היכולת להיות גמיש, להתאושש מכישלון, אובדן וטראומה. זהו התהליך בו אנו משתנים לנוכח מה שאין באפשרותנו לשנות, באמצעות היכולת לחוות רגשות פגיעים, בהקשר מכיל המספק מנוחה רגשית.
  • התהוות – הפתחות כישות עצמית ועצמאית, עם דעות, מחשבות, רצונות ובעל מוטיבציה והנעה פנימית המסוגל לקחת אחריות על חייו וסביבתו.
  • אינטגרציה – היכולת לקחת בחשבון את עמדת האחר, איכפתיות לאחר ולסביבה ובעל שליטה עצמית אמיתית.

גישה זו שמה דגש על פגיעותם של ילדים, על הצורך במתן מענה לצרכיהם הרגשיים, תוך סיפוק הגנה על רכות לבם, בד בבד עם תמיכה בתהליכי הצמיחה.

הפרדיגמה עליה גישה זו מתבססת נובעת מהבנה מעמיקה אודות התפקוד המוחי של ילדים, במיוחד במישור הרגשי והשלכות של תפקוד זה על התנהגותם, מערכות יחסיהם, צרכיהם הרגשיים ותהליכי הבשלתם.